מה כאן הסיפור?

1. אני אוהבת לקרוא. אני מקדישה זמן ואנרגיה רגשית ומחשבתית במושאי הקריאה שלי. אבל האפשרויות והמבחר כה גדולים. בהכרח נדרש לי איזשהו מנגנון המלצה. פעם (ואני לא הולכת להגדיר מה זה הפעם הזה) היה הבדל מובהק בין ביקורת ספרים לבין סקירת ספרים. כיום אין. כיום נפוץ פרסום מישְמָש ספרותי כללי שהוא תמהיל של יח"צ, פרסום שיווק ועבודה בעיניים. מרגיש כמו העתק הדבק של קומוניקט היח"צ של ההוצאה לאור. ברור שהכותב לא קרא את הספר עד תומו ("מבלי דלג על דף"). מטריף אותי שכוחות השוק חטפו אותי להיות כוח קניה גם בתחום הספרות.

2. לעיתים גמרתי לקרוא ספר או טקסט כלשהו ואני רוצה לשמוע/לקרוא/לראות עוד דעות על ספר שקראתי. מה אומרים או כותבים אנשים שהם לא אני. אתם יודעים... להרחיב, לגוון, להעמיק, לקבל פרספקטיבה, לצאת מתוך עצמי. ברם אולם דבר ביקורת מחכים ומלמד, נטול אינטרסים (שיווקיים) קשה למצוא.

3. עצם פרסום של ספר (או כל טקסט שהוא) הוא עסקה דו צדדית בין ה"אני כתבתי" לבין ה"את תקראי". אמנם הכותב יצר את הטקסט. אבל אני יצרתי את הקריאה. אז אנחנו חמישים/חמישים. מותר גם לי לעשות מעשים בטקסט. ובטח להביע את דעתי.

4. ותעזבו אותי מהאקדמיה המלומדת או ממשרצות הקליקות הספרותיות.

קראתי את The Second Coming של ויליאם בטלר ייטס

  בעקבות רונן סיריס- קו המשווה| אחת לאלפיים  (הארץ 22/2/2023 ) ואני מצטטת מתוך המאמר: "קוראת קבועה הציעה לי לערוך השוואת תרגומים לשיר ...