שם הספר: היקשרויות עזות
סופרת: ויוויאן גורניק
תרגום: רעות בן יעקב
ת. הוצאה: מאי 2022
מס' עמודים: 212
Fierce Attachments: A Memoir
Originally published: 1987
Author: Vivian Gornick
דף הספר בהוצאה לאור כולל תקציר
כמובן שנכון שבעומדנו (בשוכבנו או בקומנו) מול טקסט סיפרותי, אנחנו מחפשים וריאציות שונות של עניין- למידה, וויאריזם, מתח, הרחבת אופקים וכדומה, אבל גם ובעיקר תובנות על המין האנושי ובראש וראשונה על עצמנו. כלל ידוע בתורת השיווק והמכירות הוא: What's in it for me? (WIIFM) . טקטיקת מכירות בסיסית של למה בכלל שאתעניין... מה יוצא לי מזה? ומבחינתי האישית בכל קריאה, אני תמיד מחפשת את עצמי. אני מה שקוראים קוראת קריאה אוטוביוגרפית.
כקוראת מהזן האוטוביוגרפי אני מניחה שקל יותר לכתוב פיקציה מתובלת בחומרי מציאות מאשר לכתוב אוטוביוגרפיה שהיא היא חומרי המציאות. להעלות את המציאות על הכתב היא עשייה מלאה בסכנות מסוג הפתטיות והדביקות. כדי שנסכים לצרוך אמנות, כדי שתהיה משמעות לחומרי החיים האומנות מוכרחה להיות כמו החיים אבל טיפ טיפה מעליהם. כמו שוויויאן גורניק אומרת: “להיות "בטרגדיה" פירושו להינצל ממה שהיה בעיניי הכאבים הדלים של חיי. אלה נראו חסרי משמעות. להיוושע מחוסר המשמעות, ידעתי, זה בעצם הכול. משמעות נרחבת משמעה גאולה. הייתה זו תחילת דרכה של סופרת בגיל ההתבגרות: התחלתי ליצור מיתוסים"
ויוויאן גורניק עשתה את זה כאן באופן מרגש. הממואר שלה הוא בדיוק במרחק הנכון מביצת החיים. היא מצליחה לתאר את עצמה, את אמא שלה, את החיים, את המשפחה, את הכאב, את הסחי, את הקשר בין שתיהן ובין העולם בדיקנות חודרת בדיוק מהגובה הנכון. למרות שהחיים היו די בזבל, אין טיפה של מיץ זבל, אז כן- יכולתי להזדהות ויכולתי להשוות בכיף, כלומר לנעוץ שיניים בתאווה בהבדלים בין אמא שלה לבין אמא שלי, בהבדלים בין הקשר ביניהן לבין הקשר ביננו וכל הג'אז הזה. ולא, זה לא רק כי מדובר באמהות ובנות יהודיות.
ושתי הערות לסיכום:
אחת - איך יוצא שאנחנו בארץ העברית נחשפים לספר הזה רק כ 45 שנים אחרי שפורסם? מזלנו שבכל זאת הורמה הכפפה ואולי בזכות זה שז'אנר הממואר פורח לאחרונה.
שתיים- אני רוצה לצטט קטע שכמוהו כדבר שירה באוזני:
“היא נפנית ומתרחקת ממני, כף ידה השטוחה הודפת את האוויר באותה תנועת ביטול מוכרת.
"אה, תניחי לי," היא אומרת ובקולה רוטט מיאוס עמוק.
אני נועצת בה מבט כשהיא נסוגה. הביטול המזלזל הזה שלה: זה יהיה הדבר האחרון שייעלם. למעשה, זה לא ייעלם לעולם. זהו סימן ההיכר של דיבורה, הניב של קיומה, מה שמכונן אותה בעיני עצמה. ביטול אחרים הוא בעבורה המאבק להתעלות מן הבהמה, לעשות הבחנות, לדעת את הטוב והרע בכל דבר, ולא לחשוב, אף פעם, שאין שום טעם בעמידה על טענתה. לפתע החיים שלה לוחצים לי על הלב.”
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה