קראתי את רצח לפי הספר של אנתוני הורוביץ

ספר: רצח לפי הספר
סופר: אנתוני הורוביץ   
מקור/תרגום: תרגום
תורגם מ: אנגלית
תרגום: גיא הרלינג
שנת הוצאה: 2022
נושא: מתח
מספר עמודים: 435 עמ'
שם הספר בשפת המקור: Magpie Murders
Originally published: October 6, 2016

 דף הספר בהוצאה לאור

ראשית יש לומר שהספר כתוב טוב, עומד בכללי הז'אנר, מעניין, מותח, מתוחכם ועונה היטב על הצרכים שמספק ספר מתח. 

העלילה מעוצבת כמו אותה מהתלת הילדים על הבית ההוא שבתוכו יש ארון ובתוך הארון יש מגירה ובתוך המגירה יש בית ובתוך הבית יש ארון ובתוך הארון יש מגירה...
בחצי הספר, אחרי שכמעט הגעתי לפתרון תעלומת הרצח... כשכבר שאלתי את עצמי למה העלילה מתרחשת דווקא בשנות הארבעים, ולמה זה נראה כמו אגתה כריסטי למתקדמים, ובמה יעסוק חציו השני של הספר ו... בום טראח נפתחה המגירה ובתוכה גליתי שיש בית ובתוך הבית יש ארון...

אז כן, ספר מתח, כלומר סיפורה של חידה ופתרונה. הפתרון חייב להיות מתוחכם או מוטב, סוּפֵּר מתוחכם, כי אם הפתרון פשוט מדי אין הנאה לקורא; והקורא, מרומן מתח אחד למשנהו, הולך ונעשה מיומן ומתוחכם ורף התחכום, כלומר הפתרון חייב לעלות בהתאם. 

 

כמו שאומרת הגיבורה המספרת שהיא הבלשית של סיפור המסגרת: “כמובן, הבלשים חכמים יותר מאיתנו. זה מה שאנחנו מצפים מהם..." וכן "... “לעזאזל. כמעט בכל ספר אחר שאני יכולה לחשוב עליו, אנחנו תמיד צעד אחד מאחורי הגיבורים שלנו..." 

ועל הקושי הזה דומה שאנתוני הורוביץ מנסה להתגבר. בתוך ספר אחד יש גם ספרות וגם מציאות שמתייחסת לספרות. וכך בתחילה יש סיפור בלש קלאסי. כל כך קלאסי עד שהוא נראה כמו take off על אגתה כריסטי. ואז, רגע לפני השלמת פתרון החידה אנחנו מועברים לסיפור המסגרת. ואז מסתבר שה"אגתה כריסטי" הוא רק הסיפור שבתוך הסיפור. ואילו סיפור המסגרת, שאף הוא שזור כפילויות- גם חידה בלשית וגם כתב הגות רפלקסיבי באשר לעולם המו"לות וכתיבת המותחנים. 

האם המהלך של "סיפור בתוך סיפור", האם סיפור אחד כביכול פיקציה בתוך סיפור מסגרת שהוא כביכול המציאות עובד? כמו שאומרת הגיבורה: “אנדריאס ואני מודאגים כל הזמן מענייני כסף, וזה מכניס אותנו למתח. החיים אולי מחקים את האמנות — אבל בדרך כלל הם לא עומדים בקצב שלה.” 

 

האם מהלכים ספרותיים בסגנון שושנת קהיר הסגולה של וודי אלן (שם השחקנים כביכול יוצאים מהמסך אלינו הצופים) או הסרט אהובת הקצין הצרפתי של הרולד פינטר (שם מתנהל רומן בין שני השחקנים הראשיים בסרט שמשחקים שני אנשים שמתנהל ביניהם רומן, והסרט מנתר בין רומן השחקנים לרומן דמויות השחקנים),  תורמים ומעשירים את חווית הקריאה או שזה נחווה כמניירה קלישאתית?

 

ואצטט מדבריו של מאהבהּ של הגיבורה הבלשית הדוברת:“אף פעם לא אהבתי את הספרים," הוא אמר. "קראתי אותם כי את עבדת עליהם ואכפת לי ממך, מן הסתם. אבל בעיניי הם היו חרא."
הייתי המומה. לא ידעתי מה לומר. "הם עשו הרבה כסף."
"סיגריות עושות הרבה כסף. נייר טואלט עושה הרבה כסף. זה לא אומר שהם שווים משהו."
"אתה לא יכול להגיד את זה!"
"למה לא? אלן קונוויי צחק עלייך, סוזן. הוא צחק על כולם. אני יודע משהו על כתיבה. אני מלמד את הומרוס, למען השם. אני מלמד את אייסכילוס. הוא ידע בדיוק מה הספרים האלה — והוא ידע את זה עוד כשכתב אותם. זה זבל שכתוב גרוע!"
"אני לא מסכימה. הם כתובים טוב מאוד. מיליוני אנשים נהנו מהם."
"הם לא שווים כלום. שמונים אלף מילה כדי להוכיח שהמשרת עשה את זה?"
"אתה סתם מתנשא."
"ואת מגוננת על משהו שתמיד ידעת שאין לו שום ערך."

שתי הערות לסיום:

האחת- שמו של הרָצוּחַ שבעלילה הראשית, היא עלילת המסגרת, שהוא הסופר שכתב את העלילה הפנימית, שסוזן המספרת יוצאת למצוא מי רצח אותו, הוא אֶלֶן קונְוֵוי.

חיפוש קצר בגוגל מעלה ש Alan Conway

   was an English conman, best known for impersonating film director Stanley Kubrick  

ובמיוחד ש conman באנגלית הוא כמובן רמאי, נוכל, מתחזה

השנייה- במקור הספר נקרא Magpie Murders כלומר רציחות מגפיי. בעברית "רצח לפי הספר". ואני שואלת מה חשבו להם שם בהוצאה לאור על האינטלגנציה שלנו הקוראים העבריים?

וגם, האם זה "כשר" לשנות לגמרי את שם היצירה המקורי, האם זה תקין, האם זה במסגרת זכויות היוצרים, האם דבר שכזה נעשה באישורו של הסופר (או בעל הזכויות המקוריות) והאם שינוי שכזה אמור להגביר מכירות?