האישה האחרת
סופר/ת : דניאל סילבה
מאנגלית: סיוון מדר
עמודים: 399
יציאה לאור בעברית: 21 בפבר׳ 2022
פורסם לראשונה יולי 2018
אודות הספר באתר כנרת זמורה דביר
ז׳אנר: ריגול, מתח, פעולה- ספר משובח לסוגו. עלילה מדוייקת. פיתולים והתרות מדוייקים, במינונים הנכונים. כל בעיה מנומקת. כל צרה נפתרת. הכל מכל בכל מדויק ונכון, מעניין, מותח והשאיר אותי חלוטין בעניין של הספר. העסקה בין הכותב לקורא ברורה ונהירה. אני, הקוראת נדרשת לתשומת לב מלאה והפעלת הזכרון ובתמורה אני מקבלת ספר מבדר; חידה (ופתרונה) כתובה היטב. עלילה שסובבת לה סחור סחור עד שכל החידות, גדולות וקטנות נפתרות. הכתיבה הוגנת, הסופר לא עובד עלי בזול ואפילו ה red herring מנומק היטב תוך שהוא בלול לתוך חוט העלילה.
הסיפור נע בין בריטניה, רוסיה, אוסטריה, שוויץ, ישראל, לבנון, קנדה, ארה"ב ועוד. הדמויות הפועלות הם ראשי גופי הביון הנחשבים ביותר בעולם ובעיקר ראש המוסד הישראלי (כמובן). כאשר העלילה מגיעה למבוי סתום הסופרמן הישראלי, גבריאל אלון ראש המוסד ו/או שלוּחיו, אנשי צללים סופר מוכשרים צצים ברגע האחרון ומצילים את המצב. גאווה ונחת. אנחנו הישראלים, אנחנו המוסד. טפיחה על הכתף ו/או מחיאות כפיים. מי כמונו ערמומיים, נכלוליים, קומבינטורים. קבל עם ועולם. אין טענות. קראתי בהנאה. what you see is what you get גם התרשמתי מרמת הפירוט והדיוק בכל הנוגע למוסד ולהוויה הישראלית.
שאלתי את עצמי איך סופר אמריקאי בקיא וכותב באופן רהוט שכזה על תרבות המוסד הישראלית כאילו היה ישראלי. אז הלכתי לויקיפדיה ולמדתי שיש סדרה (!) של ספרי גבריאל אלון וגם שדניאל סילבה נשוי לאישה יהודיה ואף התגייר.
לטעמי ספר שווה קריאה הוא ספר שמבהיר לי משהו על העולם, על עצמי, על החיים, או שגורם לי להעמיק ולחשוב (וזאת כנראה הסיבה שבני אנוש מהשורה נוטים לייחס גדולה לסופרים...), אז כן- להלן שני הרהורים:
האחד- (גם) עולם הביון "מנוהל" על ידי גברים (שבימינו גם משלמים מס שפתיים ומשתעשעים במינויים נשיים). כמו ילד שממש מזיע ומרים ארמון בחול ואחר כך משטיח את הבליטה המיותרת הזאת. הוא מתנשף, מנגב את הזיעה ממצחו ואומר מלא סיפוק: וואו, שוב הצלתי את העולם.
בבסיס העלילה גיבורים שמשחקים בשודדים וגנבים, בחתולים ועכברים. וכן, בסוף יש גם אישה על תקן של פרס. הם נעים בין בירות העולם במהירות ובתדירות שאני נעה בין הסלון למטבח שבדירתי; הם מייצרים במו ידיהם בעיות ואז פותרים אותן במו אותן ידיים; הם טוחנים מים; הם מְסָערים מוחות, הם מכופפים ידיים; הם נוהגים ערמומיות וחשאיות מרמים ומכזבים אחד לשני, כמוהם כשחקני פוקר. אלא שהם לא משחקים במקלות ובאבנים. כלי המשחק שלהם הם מהיקרים בעולם; מספר נכבד של פִּיונים נרצחים בזול; הם מיצרים כאוס ואי אפשר לגעת בהם. הם נורא חשובים, כלומר חיוניים, עד כדי כך שהם כפופים ישירות לראש הממשלה גופא.
השאלה: איך ולמה החֶבְרָה מלבינה, מאדירה ומיחסת ערכיות יתרה לחבורה של נוכלים רמאים ורוצחים?
תשובה אפשרית: אם הכלב מלקק לעצמו כי הוא יכול, אז... לחילופין, מרגל, מעצם ההגדרה לעולם לא יחשף לאור השמש המחטא. כי החבר'ה האלה רוכבים על גבה של הטאטולוגיה המושלמת: שרותי ביון זה דבר חסוי. אי אפשר עליהם כי נו, ברור, אם לא יהיה חסוי לא יהיה ביון. לא יהיה ביון לא תהיה מדינה. כי מחד נכון, מאידך לא ניתן להפרכה.
השני דווקא לא מגוף הסיפור אלא מתוך "הערת המחבר" שבסוף הספר. היכולת של סופר לחזות עתיד או לתאר מציאות ללא כחל ושרק על סמך הסתכלות (ומחקר לצורך הכתיבה), היכולת להיות נקי ואובייקטיבי, היכולת לראות צלול.
אדגיש שהספר יצא לאור ביולי 2018 ואני מעלה את הדברים האלו ביוני 2022 כלומר משהו כמו ארבעה חודשים מאז שרוסיה פלשה לאוקראינה, כאשר מרבית המומחים והחוזים למיניהם לא האמינו שאכן תתרחש. פוטין, הם האמינו, נושא דברי רהב לשווא.
"...הנקו"ד, הארגון שקדם לקג"ב, קרא לתוכנית הזאת "אמצעים פעילים". הם נעו בין מערכי דיסאינפורמציה בתקשורת המערבית ועד לאלימות והתנקשויות פוליטיות, ומטרתם הייתה להחליש- ובסופו של דבר להשמיד- את המערב הקפיטליסטי.
יש קווי דמיון בולטים בין אז לבין היום. רוסיה תחת ולדימיר פוטין היא גם רוואנשיסטית וגם פרנואידית, שילוב מסוכן. פוטין, החלש הן מבחינה כלכלית והן מבחינה דמוגרפית... זורע כאוס פוליטי במערב אירופה, הוא מפעיל תכסיסים מספר המהלכים הקלאסי של הקג"ב. הוא נוקט "אמצעים פעילים".
כמו הצארים ויושבי ראש המפלגה לפניו, ולדימיר פוטין לא מהסס להשתמש ברצח...לא סביר איפוא שקומץ צנוע של סנקציות ירתיעו את פוטין מלהמשיך בדרכו הנוכחית. ומדוע שירתיעו אותו? פוטין ופוטיניזם צוברים מומנטום. "האיש החזק" ו "המדינה הקורפורטית"- במילים אחרות- הפשיזם- הם הצעקה האחרונה. דמוקרטיה בסגנון מערבי והמוסדות הגלובליים שיצרו תקופת שלום חסרת תקדים באירופה, יצאו פתאום מהאופנה.
"גששו באמצעות כידון" יעץ לנין. "אם תתקלו בדיסה, המשיכו. אם תתקלו בפלדה, היסוגו". עד כה פוטין נתקל בדייסה בלבד. בשנות השלושים של המאה העשרים, כשהעולם חזה בעלייה סימולטנית דומה של משטרים אוטוריטריים ודיקטטוריים, פרצה מלחמת עולם הרסנית שנהרגו בה יותר משישים מליון בני אדם. הציפייה שפלרטוטי המאה העשרים ואחת עם ניאו-פשיזם לא יובילו לקונפליקט אינה אלא תקוות שווא.
...פוטין מגשש באמצעות כידון. רק פלדה תעצור אותו."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה