חתולים בשקים וגם ערבב את הקורא/הקונה ככל יכולתך

מה בין ביקורת (ספרות) לבין סקירה (ספרותית) לבין תוכן שיווקי (במהדורות העיתונים, במדורי הספרות)

לחווייתי וניסיוני כקוראת ספרים הבאה מן השורות הרחבות- לא מהאקדמיה, לא מהמיליה הספרותי, לא מתחום העיתונות, אלא אחת שקונה ספרים, שאוהבת ספרים, שמייחלת לספרים טובים, חשוב לי שתהיה לי יכולת טובה ומושכלת לצרוך את המוצר הספרותי. 

על כן לדעתי ולטעמי, כשמדווררים ספר במדיות השונות, חשוב לעשות הבחנה ברורה לגבי מהות הקומוניקט המדוורר. זאת ביקורת על הספר? זאת סקירה? זה תוכן שיווקי? זה גם וגם?

העניין הוא שאנחנו מצויים בעידן השיווק הגדול. שוק עולה של מוכרים. יגיד לכם כל בעל בסטה בכל שוק שכלל גדול בתורת המכירות הוא: ערבב את הלקוח ככל יכולתך. וחייך. תן לו לטעום (עאלק) בחינם איזה תות. ערבב ובלבל. שלא יבדוק בציציות כי יגלה שהתותים בתחתית רקובים ואז יקטן הסיכוי שתתבצע טרנסאקציה.

כך גם נתערבבו להם הביקורת הספרותית עם הסקירה הספרותית עם התוכן השיווקי של הוצאות הספרים, ועכשיו לך תוציא את המוץ מהתבן.

אה, כן, ויש עוד כלל חשוב: הקטן את הרוכש הפוטנציאלי. כלומר הגדל את עצמך. כלומר אתה מבין והוא לא. אתה ממליץ והוא מציית, כלומר קונה.

מכירים את המילה האנגלית ultracrepidarianism? שבתרגום לעברית זה אל תדחוף את האף!
ואפשר גם: אתה מבין בזה כמו חמור במרק פירות. כלומר, שמע לי, מה אתה מבין בזה? בחייך תשאיר את העניין למומחים.

להלן פירוט המונחים הטהורים (מימי קדם)

A book review = its summary aimed at telling readers about the plot.
ובעברית- סקירת ספר היא דיווח על תמצית עלילת הספר

A book critique = its analysis aimed at critical responding and evaluating its quality
ובעברית- ביקורת ספר היא ניתוח של הספר לצורך הערכתו ואיכותו

פרסום סמוי הוא שיטת פרסום שבה מועברים מסרים פרסומיים, תמורת תשלום, בתכנים של אמצעי התקשורת, תוך הסתרה חלקית או מלאה של עובדת העברתם. פרסום סמוי יכול להתקיים בכל אמצעי תקשורת, אך הוא נפוץ במיוחד בקולנוע ובטלוויזיה. בתקשורת, הוא מכונה תכופות תוכן שיווקי, על אף שבתוכן שיווקי יש הודעה לצרכן שמדובר בפרסומת בניגוד לפרסום סמוי שהצרכן לא מודע לכך. (ויקיפדיה) 

מחקרים מראים: רוב הציבור לא מצליח לזהות פרסום סמוי
הפרסום הסמוי, כלומר פרסום שמתחזה לתוכן עיתונאי, הוא כיום אחת התופעות הנפוצות וההרסניות ביותר בתקשורת הישראלית. (שקוף)

דוגמא נוספת לערבוב ההגדרות, התחומים, בעלי הידע, המוסמכים, ובקיצור, של מי הילד הזה לעזאזל:

 

ההגדרה על פי אתר ויקיפדיה בכבודה ובעצמה: ביקורת ספרות

"...ביקורת ספרות עוסקת בסקירתם של ספרים, בדרך כלל ספרים חדשים, שיצאו לאור במהלך השנה שקדמה לפרסום הסקירה (מה?! מי קבע את החוק הזה? באיזה ספרה? למה זה רלוונטי?). הסקירה כוללת מידע בסיסי על תוכנו של הספר, יחד עם הערכה של המבקר על איכותו של הספר, מאפייניו וחשיבותו. (רגע, אז הסקירה היא גם הביקורת?)
ביקורת ספרות מתפרסמת בכתבי עת ובמוספים המתמחים בכך. The Times Literary Supplement הוא שבועון המוקדש לביקורת ספרות, "קתרסיס" הוא כתב עת שעיקרו ביקורת של ספרות אקדמית עברית, ומוסף "הארץ/ספרים" הוא מוסף המוקדש לביקורת ספרות. במסגרתם של כתבי עת העוסקים בתחום מסוים, מתפרסמת גם סקירה של ספרים בתחום זה. (תחום של מומחים בלבד)
ביקורת ספרות נכתבת על ידי מומחים שעיסוקם בכך: חוקרי ספרות וכן עיתונאים המתמחים בביקורת ספרות. . (וואלה?אז זאת גילדה שכזאת?) כן מקובל לפרסם ביקורת ספרות שנכתבה על ידי מי שאין זה עיסוקם, אך יש להם זיקה הדוקה לתחום הנסקר (שזה בערך כמו להגיד שכחול הוא כחול, או לחילופין לומר שהעיסוק בשמיים מוגבלים רק לאסטרונומים, מדעני חלל ורבנים. וטוב, נו, בסדר גם מי שאיננו מדען חלל וכו' יכול להתעסק בשמיים אבל בתנאי יש לו זיקה הדוקה לשמיים).

*** ההדגשות באדום הן שלי