קראתי את הבז הנודד של גְלֶנוויי וֶסקוֹט

ספר: הבז הנודד
כותב: גְלֶנוויי וֶסקוֹט
מאנגלית: משה רון
יצא לאור: ספטמבר 2022
מספר עמודים: 102

The Pilgrim Hawk
Originally published: 1940
Author: Glenway Wescott

דף הספר בהוצאה 

זהו ספרון שתורגם לעברית בשנת 2022, פורסם במקור ב 1940 ומתאר אחה"צ אחד בסוף שנות ה 20. הסיפור הוא אודות כמה מבני המעמד העליון, אנגלו-סקסים המתכנסים בווילה אופנתית בצרפת. אנשים צעירים, מה שנהוג כיום לאפיין כבני האלפיון העליון, שלמרות שהמין עליו הם נמנים נמצא על סף הכחדה, עדיין יש להם תחושת עליונות, כסף וחיים נוחים להחריד. הם מלאים בעצמם וגם מסואבים, משמימים וריקניים. 

בני החבורה, שנזדמנו יחד אחר צהרים אחד, כוללים שני אירים, ושני אמריקאים- אחת עשירה ואחד עני שהוא המתבונן/המספר האמריקאי, וכן בז אחד ממין הנקבה בשם לוסי. כמו כן עומדים לשרותם נהג אחד, זוג משרתים שהובאו ממרוקו, וילה יפהיפיה ונוף קסום. הספר איננו רומן תקופתי בסגנון אדונים ומשרתים או upstairs downstaurs. זהו ספר הכתוב בסגנון לכאורה עמוק, התבוננתי והגיגני.

הסיפור מתרחש בשנות העשרים של המאה העשרים. הספר פורסם לראשונה בשנות הארבעים של המאה העשרים. הספר תורגם לעברית בשנות העשרים של המאה העשרים ואחת. השאלה היא, וביתר שאת לגבי הבחירה לתרגמו עכשיו לעברית, האם הטקסט עומד במבחן הקפיצה הכפולה מ 20 ל 40 פלוס 100. 

הג'אנר הוא מסוג הרומן, ובספרים שיצאו בשפת המקור נקרא גם :  The Pilgrim Hawk: A Love Story.

במהלך הקריאה יגלה הקורא שאין פני הכד, מקושט ומעוטר ככל שיהיה, מעידים על תוכנו; שכסף לא מקנה אושר, או אהבה; שאהבה פנים רבות לה; שאהבה, עזה ככל שתהיה, היא לא בהכרח חוויה טובה; שאהבה לעיתים (כמעט) הורגת או רוצחת; שבזוגיות אפשר שאחד יאהב את השני, והשני יאהב ציפור טרף. 

גלנווי וסקוט מזמן לא איתנו ולכן לא יוכל לאמת או להכחיש, אבל אם אני כבר כאן, ארשה לעצמי לטעון שבמהלך הקריאה חשתי שהכותב באמת הכיר אנשים כאלו, מצבים כאלו, מראות כאלו, אישה שצמודה לבז (או להפך) והוא כל כך התרשם עד שהחליט לשתף אותי (נגיד, ברוח הימים האלו, משהו כמו להעלות לאינסטגרם איזה סלפי שהצלחת לשאוב מפגישה מקרית עם איזה סלב) ואילץ את הדברים לתוך מבנה עלילתי: אהבה, כסף, בגידות, אקדח מעשן (הידהד לי דה ז'ה וו לסקוט פיצ'ג'רלד).

ואולי באותה רוח, אנחנו כבר לא קונים גימיקים חבוטים כמו אישה ובז(ה) בשם לוסי שצמודות זו לזו בעזרת אביזרים שכמו נרכשו בחנות לצעצועי מין (סמלים? פרויד?) של רצועת עור, כפפה רוויית דם, עיניים מכוסות וכגון דא, שמונחים לפתחתנו כמו תמונות במצגת שיקופיות ואינם נאצרים לכלל אמירה בעלת משמעות. 

לקריאתי הסיפור לא אוֹכֵל. לא יכולתי להזדהות עם אי מי מדמויות הגיבורים. לא יכולתי להנות מהתאורים. לא יכולתי להתחבר לתובנות. אחרי שבעשרות השנים האחרונות התנסנו והתמחינו כולנו בפסיכולוגיזם כללי: תיאורים, הנמקות והסברים פסיכולוגיסטיים, הם כבר מייגעים אותנו ולגמרי לא עומדים בזכות עצמם. כך גם התובנות החברתיות והאנושיות נחוות כטרחניות ומייגעות. התיאורים (נוף, חפצים, אנשים, חיות) ארוכים ומעיקים, והרי גם לנו כבר יצא לבקר לפחות פעם או פעמים בעמק הלואר והסביבה.

לדוגמא הניסיון להציג את גברת קלאן הבַּזְיָירית היפה, המיוחדת והאקסצנטרית כדמות ביזארית:  "אשתקד פגשתי מישהו מסגל העובדים של בית המשוגעים הגדול שלנו בדבלין," הוסיפה גברת קאלן. "הסתקרנתי לראות איך זה שם, והוא לקח אותי איתו יום אחד אחר הצהריים לסבב ביקורת. כמה משוגעים הזכירו לי בזים, בדיוק. המטורפים הנרפים, שיושבים בידיים על הבירכיים, מותשים בדמיונם, אינם מסוגלים לדבר בקול רם מלחישה, עיניהם בוערות אך אינן מתמקדות, ללא כל יכולת להתרכז..." 

לדוגמא אבחנה משולבת בהשוואה אדם/חיה דומים? שונים? אילו מסקנות ניתן להסיק מההשוואה: "...איזה הבדל יש בן חיות ובני אדם! לוסי תגלה אכזריות גועלית בבוא העת; אבל לפי שעה ישבה בנועם בלי מעש, בעמדת המתנה. ואילו האנושיות תיאטרלית, ומוכרחה להתכונן ולהתאמן לקראת כל מעשה שיש בו רגש; וכך מחצית חיינו אינה אלא העמדת פנים עמומה וסוערת." 

לדוגמא אבחנה חברתית תרבותית: "... התחלתי לחשוב עליה כעל דימוי של תאווה מינית. זו מכל מקום ההקלה הגדולה בלֵאות הנגרמת מעבודה, הנחמה הטבעית על שאינה יפה. ואולי החיבור הרגשי בין בני הזוג קאלן הוא שהעלה זאת בדעתי. מן הסתם האמנות היא דבר חריג מכדי להיות נושא ראוי לשיחה; אבל מין- לא. לפחות בארצות הטובות כמו צרפת וארצות הברית בתקופות של שגשוג כמו שנות העשרים, מין הוא העזה מכל התאוות למרבית הגברים רוב חייהם."

וגם: "...אולי זו תכונה אופיינית לנשים חשוכות ילדים. באופי הנשי יש מספר רב של תכונות משניות וכישרונות שוליים, שהשחיקה המתמשכת של האימהות עשויה להחלישם או לבטלם כליל. אם כולם פורחים, הרי זו אנרכיה."

החומרים שמנסים לתת עומק לספרון שוב אינם רלוונטים לימינו. הג'אנר לא שרד. אולי כי הוא מוצה, אולי התיישן והתבלה מרוב שימוש, ואולי כי הטקסט הזה פשוט לא טוב מספיק לשרוד אופנות חולפות.

ולסיכום הערה בעניין תרגום השם לעברית: "הבז הנודד".

על פי ויקיפדיה- "בז נודד (שם מדעי: Falco peregrinus) הוא מין של עוף דורס בסוג בז השייך למשפחת הבזיים". אכן "...לוסי היתה דוגמא מושלמת של מינה, פַלקו פרגרינוס, הבז הנודד."

אלא ששם הספר באנגלית הוא The Pilgrim Hawk וכֵּן, אני יכולה להבין את הקושי בתרגום השם לעברית ואת הבחירה במשחק המילים- נודד... בודד...
אבל יש כאן החטאה, והשאלה האם היא לגיטימית מבחינת המקור, כי לוסי כלל וכלל איננה בודדה. ואולי זאת בעצם הבעיה שבמרכז הסיפור: הבודד ולפיכך הנודד הוא בעלהּ הנכזב של גברת קלאן, שננטש לטובת ציפור.

ובשולי הדברים אנקדוטה בהמשך לתרגום לעברית של המונח "PILGRIM":
פילגרים הוא צַלְיָן (מורפיקס)
צלין הוא אדם שבּא ממרחק לבַקֵר בּמֶרכָּז פּוּלחָני, עולֵה רֶגל. והאטימולוגיה: ארמית: צלותָא = תפילה. ערבית: צַלַאת. התפילה הייתה בתחילה מטרת הבאים למקומות הקדושים (מילון אבניאון) 

הלכתי אצל ויקיפדיה ולא מצאתי בז צליין או בז מתפלל או בז עולה לרגל. מאידך מצאתי ש:

 The peregrine falcon (Falco peregrinus), also known as the peregrine and historically as the duck hawk in North America, is a cosmopolitan bird of prey (raptor) in the family Falconidae 

ברור שכאן duck במובן של צולל, נוחת, מתכופף (כאופייני לציפור טרף שצוללת אל טרפה), ובתרגום לעברית משהו כמו מתְבָּרוֶוז.  אבל, רחמנא ליצלן, בכל זאת מצאתי שיש  Pilgrim goose   שאמנם אינו ברווז אלא בן דוד שלו, אחד, אווז שקרוי "אווז צליין". למתעניינים, זהו זן מיוחד של אווזים שמתאים במיוחד לצליה (על האש).  

וברצינות, מעבר להרדדה הכללית בתחום שיווק ספרים, שמתאפיינת בין היתר בחירות לתרגם שמות כותרים כך שיהפכו למלכודות רכישה, מה רע ולמה לא לתרגם כפשוטו, להשאיר לקורא לעשות את ההקשים (או לא) כ"הבז הצַלְיָן" או "הבז העולה לרגל", ואפשר גם בצוק העיתים "הבז המבקר" או "הבז המתכופף" ודע עקא שלוסי היא בכלל בָּזָה?