אל גן העדן
סופר/ת : האניה ינגיהארה
עמודים
591
יציאה לאור
14 במרץ 2022
תרגום
אמיר צוקרמן
אודות הספר "אל גן העדן" בהוצאה לאור
ראשית ועיקרית: זאת לא ביקורת או סקירה של הספר. אין לי יומרה לכתוב על ספר שנטשתי לפני שהגעתי לסיומו. זה ניסיון ולהעלות במילים, להסביר למה לא גמרתי, למה נטשתי את הספר והסופרת המהוללים. זאת אני או הספר? למה לא מצאתי בעצמי את תעצומות הנפש ללטפס ולהעפיל עד עמוד 591 בתקווה שאולי הנוף בפסגה שווה את הטרשים והחתחתים שבדרך. וכי לא הדרך היא החיים?
תחילה הפער המקומם בין הפּיץ' של המשווקים לבין המוצר. ואני מצטטת קטעים מתוך עמוד הספר בכנרת זמורה דביר : "...מאת הסופרת של חיים קטנים המופתי — רומן נועז ומבריק... אל גן העדן הוא רומן של תקופות מעבר ממאה למאה ויצירה בעלת עוצמה ספרותית מפליאה, אבל בראש ובראשונה זוהי יצירה של גאונות רגשית. סוד כוחו של הרומן היוצא דופן הזה הוא הבנתה של ינגיהארה את..."
או "... אף שהוא נקרא בנשימה עצורה..." ככתוב בכותרת משנה של מדור ספרים ב"הארץ", בסקירה של הספר שכתבה איריס לעאל (אני יודעת, איריס היא אדם מתוק ולכן גם מפליאה להרחיק את דעתה האישית על הספר מהצרכים המסחריים של עיתון "הארץ")
לא אכנס כאן לדיון אם הספר הקודם "חיים קטנים" הוא אכן מופתי. אציין רק שהוא היה מופת למכירות, וכן, קראתי אותו עד תומו ויצאתי מעוצבנת. נכון, חובת ההוכחה עלי. אולי בפעם אחרת. לצורך העניין רק אומר שבעיני "חיים קטנים" הוא אופרטוניזם במובהק ורב המרחק בינו לבין מופת.
נועז? מבריק? עוצמה ספרותית מפליאה? גאונות רגשית?רומן יוצא דופן?- חברים, לא הגזמתם?!
נשימה עצורה? כן, במובן הראשוני של הביטוי. במובן של מעצורים שאינם מאפשרים נשימה חלקה.
אני קוראת בדיגטלי מכאן הנתון של נטישה לאחר קריאת 16% מתוך הספר. אולי בהמשך יש גאונות רגשית ועוצמה ספרותית מפליאה. אולי. אבל ב 16% אחוז שקראתי זהו פשוט רומן רומנטי. לא שיש משהו רע ברומן רומנטי אבל זה בוודאי לא רומן יוצא דופן ואין בו עוצמה ספרותית מפליאה.
הטקסט ארוך ומסורבל, תפל וטוחן רעיונות שאין בהם חידוש או שאר רוח. התיאורים קיטש מביך. דוגמא: "...האיש הצעיר היה במועדון, מהסוג שדיוויד היה בו רק פעם אחת, וצווארו הארוך חשוף, ופיו פתוח בשיר, וסביבו עוד גברים ונשים צעירים ויפי תואר, לבושים כולם בגדי משי בוהקים, והחיים היו חגיגה, ובאוויר עמד ריח חבצלות ושמפניה, בעת שמעליהם נברשת קריסטל חרוטה ומלוטשת הטילה ניצוצות אור מרצדים ברחבי האולם."
ההתלבטויות וחיבוטי הנפש באנליים ושטוחים. דוגמא: "... אבל הוא לא הצליח. הדברים האלה השתייכו לכאן, לבית הזה...ואז הוא חשב: האין זה נכון גם לגביו? האם הוא עצמו אינו משהו שהבית, גם אם לא השריץ אותו, אז טיפח והזין?"
לא מצאתי רמזים לכך שהספר מנסה להגיד משהו על אותה מציאות שהוא מתאר מלבד לנסות לתאר אותה בפרוטרוט מטריח. כדי שלרומן שנכתב כיום יהיו מעלות כמצוטט כאן "סוד כוחו של הרומן היוצא דופן הזה" הוא צריך נקודת מבט ייחודית או איזה טוויסט ספרותי מחודד, במיוחד אם הוא כתוב כאילו נכתב במאה ה 19. ולא היא.
הטוויסט של זוגיות הומאית ממוסדת כאילו נורמטיבית בשלהי המאה ה-19 רדוד ואופורטוניסטי. גברים בתפקיד של גיבורות אנחנו מכירים עוד מיוון הקדומה, ולכן אין הרבה עוצמה ברומן רומנטי במתכונת קלאסית, כשהחידוש לכאורה הוא אהבה בין גברים.
גם עילגות הטקסט צרמה לי. אני לא יודעת אם האשם במתרגם או במקור. סביר להניח שהחטא הראשוני הוא הבסיס.
לדוגמא: "... אז הוא אמר לסבא כי ייענה להצעה לפגישה, וסבא שלו, במה שהיה, איך לא, הבעת הקלה מוסווית רק בדוחק?- השיב שיגיד זאת לפרנסס ללא דיחוי."
או "סבא שלו אכל את הפרוסה שלו במהירות ובמסודר, אבל דיוויד לא היה מסוגל ליהנות מזו שלו כפי שהיה יכול, כי ציפה יותר מדי למה שסבא שלו עשוי להגיד על שיחת אמש..."
"עד שחזר לוושינגטון סקוור השעה כבר היתה אחרי חמש, והשמים עטו צללים והתכהו, כחול ערירי, והיתה לו שהות..."
הלו, זה ספרות זה?
לסיכום אומר שה 16% אחוזים שצלחתי היו שומטי לסת (ולא באופן מטאפורי)- השתעממתי והתבאסתי.