חיים שלמים/ רוברט זטהאלר – ביקורת
שם ספר: חיים שלמים (Ein ganzes Leben)
מחבר: רוברט זטהאלר ( Robert Seethaler)
פורסם לראשונה ביולי, 2014
שפת מקור: גרמנית. תרגום: דפנה עמית
ספרית פועלים, 128 עמודים, הוצאה לאור בעברית 2017
זהו ספר קצר על חיים ארוכים. חיים של קרתנות, קשיים, אסונות, קצת אהבה והרבה ביש מזל. סיזיפוס כפרי ממוצא אוסטרי יליד ראשית המאה העשרים, שסלע צרות ואסונות החיים חוזר ומתגלגל עליו אך אינו מצליח לרמוס אותו, עד הסוף הבלתי נמנע של התבלות החומר וקץ חייו.
במהלך הקריאה בספר מצאתי את עצמי מנסה לאפיין את הז'אנר. לאתר האם אני בתוך רומן רומנטי או בסיפור אימה גותית. האם זהו סוחטן דמעות פשטני או שחבויים בין דפיו יופי פיוטי ואמירה נשגבת (ראה כריכת הספר והסופרלטיבים השיווקיים של ההוצאה לאור). האם זהו ספר העוסק במהות החיים, בשאילת השאלה הגדולה מכולם: (האם ) משמעות החיים. ואולי הספר מציג גיבור שיחודו באחֵרותו. אחרות מתריסה. להבדיל מילידי "המגיע לי" הפטפטנים של המאה העשרים, התובעניים, המודעים לעצמם ולקיומם החד פעמי, לנדירותם, עומד כאן גיבור שמקבל בהכנעה את כל הרע שהעולם מנחית עליו, והוא נשאר צנוע, זקוף וממשיך לחתור הלאה. האמנם התגלמות הפרא האציל?
מסכת החיים של הגיבור נפרשת בקפיצות כרונולוגיות מגיל ארבע ועד מותו בגיל שיבה. כן, הספר מעניין. יש בו את המרכיבים הרגשיים שרותמים את הקורא: יש אקשן, יש קשיים, יש סבל, יש כמעט אסונות, יש אסונות, יש רומנטיקה והגיבור תמיד יכול להם.
אנדריאס אֵגֶר היתום בן הארבע מובא אל קרוב משפחתו, איכר אכזרי המצליף בו ונוגס בו ברשעות, שובר את רגלו ודן אותו לצליעה חמורה לשארית חייו, נוהג בו בחוסר הגינות ומונע ממנו אהבה, לימודים, חברה, אוכל וכיוב'. מי לא ירתם לצידו של ילד אומלל שכזה?
אבל הילד, מעשה ניסים גדל וצומח להיות גבר חזק במיוחד, הגון, תמים, ישר דרך, ואפילו יודע מעט קרוא וכתוב. אנדריאס אגר מתחיל לדבר בגיל מאוחר יחסית, ובכל 128 דפי הספר מדבר במשורה, איננו מוחה, מתקומם או לפחות מקטר.
פרנסתו ושרידותו על כוחו הפיזי ויכולתו להכיל קור, רעב, שממה רגשית, שגרה שוחקת.
בינתיים העולם מתקדם ומתפתח. אנדריאס אגר, חפ"ש (חייל פשוט וגם חיפושית זעירה ממין זכר) באותו עולם משתנה, נטחן גם הוא בין גלגלי השיניים של הקדמה והנסיבות. הנה נבנה רכבל מהעמק אל הפסגות הגבוהות; הנה הוא מתאהב; הנה הוא נישא; הנה מפולת שלגים קוברת את אהבתו; הנה הנאציזם מתפשט בכפר מגוריו; הנה מתרחשת מלחמת עולם; הנה האימפריה הנאצית נוחלת תבוסה; הנה הוא יושב שמונה שנים במחנה שבויים רוסי; הנה מגיע בום כלכלי ובתוך כך משתלטת אופנת תרבות פנאי שאחד ממאפייניה הוא התיירות.
אנדריאס אגר נותר דומם. החיים זורמים, מתפתחים ומשתנים והוא מתאים את עצמו אליהם מבלי לשאוף, מבלי לחתור להצלחה, מבלי למחות, מבלי להביע דעה. למעט מספר פעמים בהם הוא נוקט יוזמה (כשהוא עוצר את מסכת ההתעללות שהוא סופג מידי האיכר, כשהוא מתאהב, כשהוא מבקש העלאה במשכורת, כשהוא מחליט להתפרנס כמדריך טיולים, החיים קורים לו והוא מסתגל, ללא מילים וללא טענות או מחאות: מפולת שלגים שנוחתת עליו והורגת את אהובתו, גיוס שרירותי לצבא, מלחמה מטומטמת, מחנה שבויים רוסי למשך שמונה שנים) ועד לזיקנה שמביאה איתה טשטוש, מחיקה ומוות.
מה? למה הוא מסכים? למה הוא לא מוחה? משנה? מתקומם? בגופו של הטקסט אין תשובות. כמובן שתמיד קיימת האופציה לפתח הגיונות ספקולטיביים ע"פ נטיות לב, טעמים אישיים או מרחב הדעות הקדומות שעומדות לרשות הקורא.
מבנה העלילה הוא מבנה קלאסי של גיבור מסוג ה- underdog . יש יריבות מובהקת בין פרוטגוניסט לאנטגוניסט: אנדריאס אגר מול המזל והגורל הרע. נשוּא היריבות- פתיל חייו של אנדריאס אגר. הגיבור שעומד מול כוחות הגורל העלומים והאימתניים הוא בהכרח יותר חלש ולכן בעל סיכויים גבוהים להפסיד, כלומר להפסיד את חייו. לאורך הספר הוא נדחף פעם אחר פעם לקצה. הוא עומד שוב ושוב לאבד את היקר לו מכל.
הפסיכולוגיה שלנו היא המנהלת אותנו, הקוראים. ולכן, גיבור של סיפור underdog שכתוב היטב יזכה בהכרח לאהדת הקורא.
ספר חדש הוא הבטחה. כמו מתנה באריזה מהודרת שעדיין לא נפתחה. הציפיה גדולה. אריזת מתנה שגודלה כקופסת גפרורים יכולה להכיל טבעת (יהלומים או פח) או מפתח למכונית פורשה חדשה ונוצצת. כך גם הספר, שכאמור מחזיק רק 128 עמודים, הוא ספר קצר, ובתוך כך מחזיק בתוכו הבטחה מתומצתת מרוכזת.
מימוש הבטחה של ספר לקורא, בין היתר, היא להציג בעיה או תעלומה ולפתור אותה עד סוף הספר (כולל חוסר פתרון שבא לזרוע מבוכה או הזרה). בבחינת מה היה לנו כאן, ולמה. מימוש ההבטחה, בהתאם לסגנון הכתיבה והתפתחות העלילה הוא התשובה הנכונה לחידה: מה בתוך אריזת המתנה. What's in it for me. השקעתי ופתחתי את האריזה, ומה קיבלתי.
אז כן, קיבלתי מענה הגון ומכובד למגוון השאלות הביוגראפיות- מיהו אנדריאס יגר, מה עבר עליו, מה היה מהלך חייו, מתי, איפה ואפילו איך. רק לשאלה המרכזית: "למה" לא קיבלתי תשובה. למה רוברט זטהאלר מספר לי את קורותיו של אחד, אנדיאס אגר.
מה מניע את אנדריאס אגר. מה עובר לאנדריאס אגר בראש. למה אנדריאס אגר לא מוחה על גורלו המר. למה אנדריאס אגר לא תוקף או מתקומם או מקבל בהכנעה או בהבנה את מזלו הרע. האם הוא פרא אציל? האם הוא גיבור על? האם הוא תופעת טבע כמו הסלעים, הצוקים, הרוחות, הקור, העצים, הזיזים ושאר איתני הטבע שיכול היה להם? האם הוא גם חלק מהם ואולי הוא והם חד המה? האם יש לו דעה או רגשות או מחשבות על חייו? על גורלו? ואולי הוא בעל אינטליגנציה נמוכה, וכמו שאומרים במחוזותינו "לא אפוי", אטום או מאותגר שכלית? האם הוא אדם מכני, סוג של טבולה ראסה?
אז כן, נשארתי וחצי תאוותי בידי. בתֵימה של נולדים חיים ומתים אין חידוש. בתימה של גורל כזה או אחר אין עומק ספרותי. בקריאה חסר לי אותו דבר מה נוסף שכה נחוץ בכתיבה/קריאה ספרותית, שנעדר מהחיים הממשיים- פשר.
ובהשאלה, ההבדל בין תמונת פספורט ופורטרט של רמברנדט.
ולא, האין פשר כאן, מבחינתי, לא הצליח לעשות את אותה סובלימציה שהאלכימיה של מעשה ספרותי מוצלח עושה. ראו לדוגמא ולהשוואה את הגיבור השתוּק וויליאם סטונר בספרו המופתי של ג'ון וויליאמס סטונר.
אחרי שהקריאה בספר שקעה בי, אחרי ששרעפי הנוף האלפיני נאדר ההוד, השלגים, הפריחות והנופים הקסומים התפוגגו, אחרי שגמרתי לאהוד ולחמול על הגיבור שהעולם התאכזר אליו, שהחיים התעמרו בו, שיכול היה לכל כך הרבה קשיים וצרות מבלי להישבר ומבלי לקטר, שלכאורה מציב אלטרנטיבה לדמויות הנרקיסיסטיות בנות זמננו שעיקר הווייתן הוא פרויקט הגשמה עצמית, אני מרגישה שנשארתי עם ספר סינטטי, מריר מתוק אך מהונדס כדבעי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה