שם: רעש
מספר עמודים: 384
שם המתרגם: עפר קובר
תאריך הוצאה: 2022
ז'אנרים עיון • ניהול ועסקים • משא ומתן וקבלת החלטות
שם באנגלית Noise
שם מחבר באנגלית Daniel Kahneman • Olivier Siboni • Kas Sunstein
הספר על לא מעט עמודיו (384 במהדורה המודפסת) גדוש רווי בהסברים, ניתוחים, הדגמות ושאר אמצעים שאיפשרו למחבריו להגיע למסקנות שאליהן הם הגיעו. כן, כך מקובל לכתוב ספר מבוסס מדע אמפירי. זה הז'אנר.
אני לא מתעניינת במיוחד בנושאים של החלטות עסקיות וברגיל אינני קוראת מדריכים מהסוג הזה, אלא שכותרת ונושא הספר "רעש" משכו את תשומת ליבי- שמטבעי אני עומלת להבין את המהות האמיתית, למצוא את שורש הדברים, להגיע לצלילות, להבנה וראיה נקיה, טעיתי לחשוב שהכותר "רעש" עוסק ברעש הגדול שמקיף אותנו בחיי היום יום- המדיה, השיווק, הרשתות החברתיות, הספינים, הפוליטיקה, הביבי, וכל מה שנכנס תחת המטריה של ה FOMO. רעש שאני מודעת לקיומו ולא מצליחה להשתחרר ממנו. רעש שמסכסך ביני לבין המציאות (בהנחה שהיא בכלל קיימת).
אבל זה כלל וכלל לא הנושא כאן. אין המדובר ברעש בהשאלה הנפוצה. מדובר בזיהום שונה לחלוטין. כאן הנושא הוא הזיהום שנוצר בתוך מערכות תפקודיות. מערכות שמטרתן הפקת תוצר כלשהו, והכלי שאיתו הן עובדות הוא שיפוטים אנושיים. לדוגמא מערכת בתי המשפט שהתוצר שלה היא שיפוטי השופטים; מערכת הרפואה שכדי לרפא אנשים זקוקה לאבחנות הרפואיות שמפיקים רופאים וכדומה. כאשר בארגון, שנסמך במובהק על שיפוטים, יש צבר של החלטות שונות זו מזו בצורה מובהקת לגבי אותם נתונים הרי שיש בארגון בעיה. בספר הזה הבעיה הזאת נקראת רעש.
אני מצאתי את הספר לכבד לקריאה: גם כי השתעממתי, גם כי הוא מרבה לחזור על עצמו. אני מאמינה שאפשר היה לבצע עריכה טובה יותר, מנפה יותר, ואולי חשב מי שחשב שככל שהכרך כבד עמודים יותר כך אמירותיו יהיו כבדות משקל.
בעיקרון בספר שני רעיונות משמעותיים וחשובים.
האחד- שיפוטים אנושיים מרבים לטעות וכתוצאה מכך מטעים וגורמים לעוולות ולנזקים.
השני- מכאן שנכון לנו למצוא דרך אלטרנטיבית לבצע שיפוטים משיפוטים שונים, שיהיו חפים מהטיות, שהן מצידן מובילות לטעויות, להפסדים, לסבל ולנזקים.
ובהרחבה- חלק גדול מחיינו מתנהל באמצעות שיפוטים אנושיים. החל משופט בבית משפט, פרופסורים מומחים ונודעים, רופאים מאבחנים, עבור במעריכי סיכונים (חתמים) בחברות ביטוח ועוד ועוד בעלי מקצוע שאנחנו מסתמכים על שיקול/שיפוט דעתם המקצועית. בני סמכא כאלו ואחרים מתוקף נסיונם, הכשרתם, מעמדם ושאר גושפנקות חברתיות תרבותיות.
הבעיה ששאנשים שונים מנפיקים שיפוטים שונים על אותם מקרים. ואף קיצוני מזה, לעיתים אותו אדם מחליט לבן בבוקר ושחור בערב. נו, אנחנו אומרים, יכול לקרות. העניין הוא שהשונות היא בפערים של עשרות אחוזים. והבעיה היא שנגרמים עיוותי דין נוראיים, החלטות שגויות לחיים ולמוות, הפסדים כספיים עצומים.
ההבדלים בשיפוטים נובעים מהטיות שונות ומשונות. הצטברות השונוּת בשיפוטים היא הרעש שנמצא במערכת- וזה נושא הספר. כלומר בחקר ההטיות ובמורכבותן כבר דנו ודשו. הספר הזה מנסה לבחון מלמעלה את המשמעות של סך כל הטיות השיפוטים בארגון מסוים או בשדה מסוים. ובפראפרזה הוא מנסה להביט על כל לוח המטרה ולא על היריה הבודדת.
ומכאן, בניסיון לנקות את הגורם האנושי שהוא מוטה מעצם היותו, בחיפוש אחר שיפוטים אובייקטיביים ונקיים, עולה שהדרך הטובה ביותר להשיג את המטרה היא להפעיל שופטים לא אנושיים. ומה שהולך ומסתמן כיעיל ביותר הוא השימוש בבינה מלאכותית, AI אלוגריתמים.
“אנשים מאמינים שהם מבינים מורכבויות ומוסיפים דקויות כאשר הם מפיקים שיפוטים. אבל רוב המורכבויות והדקויות האלה הן חסרות תועלת — על פי רוב הן אינן משפרות את דיוקם של מודלים פשוטים."
"יותר מ-60 שנה אחרי שהספר של פול מיל ראה אור, הרעיון שניבויים מכניים טובים יותר מבני אדם עדיין מזעזע."
וכן
“השילוב של דפוסים אישיים ורעש מזדמן משפיע על איכות השיפוטים האנושיים עד כדי כך שעצם הפשטות והיעדר הרעש של טכניקות הניבוי המכניות הם יתרון גדול. כללים פשוטים שהם לא יותר ממתקבלים על הדעת משיגים על פי רוב תוצאות טובות יותר משיפוטים אנושיים.”
שתי הערות:
הראשונה- גם את האלוגריתמים כותבים ומנהלים אנשים שגם הם מוטים. אני חוששת שהאוטופיה של עולם הבינה המלאכותית הטהורה והחפה היא מופרכת. הפנטזיה ליצר עולם בינארי שעונה רק לכן או לא, 1 או 2 היא מבטיחה. אבל אנחנו יודעים שמי ששולט בסדר היום הוא הקובע. זאת לא השאלה אם כן או לא. זאת השאלה איזה שאלה עלתה על השולחן לדיון.
השניה- ספרי העיון, המדריכים, מדעי הפסיכולוגיה השימושית, ובתוכם עולם העסקים (כסף כסף כסף) מניחים שקיים עולם אידיאלי ואנחנו רק צריכים למצוא את הדרך אליו. כל שעלינו לעשות הוא להבין ולאתר את **הטעויות** האנושיות, לישר אותן או לעקוף אותן.
הבעיה והכשל בגישה הזאת שכדי להגיע למטרה נעשית כאן רדוקציה של המורכבות האנושית. הרי לא ניתן לבחון את כל הבטיה של המורכבות האנושית ולפיכך נלקחים בחשבון אך ורק ההבטים שמתאימים למטרת המחקר.
זה אכן נורא שגנב אחד יוצא מבית משפט באזהרה וגנב אחר שגנב את אותו סכום נידון לחמש שנים בכלא.
זה נורא שרופא טעה ולא איבחן גידול סרטני והפציינט מת.
זה מבאס שחברות ביטוח מפסידות הון עתק בגלל טעויות בהערכות חיתום.
אין ספק שאבחון ומציאת פתרונות הוא עניין ראוי. אלא שהרחבת הספקטרום יכולה אולי לעסוק בשאלות קשות ומערערות יותר כמו לדוגמא מניין צומחת הסמכות המוחלטת של בעלי הסמכות?
רמז: יוהרה?
